מספר בין 60 ל-95 לא אומר כלום בלי לדעת איך נראית הערימה שממנה הוא נשלף. פרסנו את כל 9,568 רשומות השחקן-עונה שבמאגר, וזו הצורה שהתקבלה.
אחת השאלות שחוזרות הכי הרבה היא "למה השחקן הזה קיבל 79 ולא 84". התשובה הכנה היא שהדירוג הוא הערכה ולא מדידה — אין נוסחה שממירה קריירת כדורגל למספר יחיד, וכל אתר דירוגים בעולם מפעיל שיקול דעת בשלב הזה.
אבל יש שאלה שכן אפשר לענות עליה במדויק, והיא לרוב השאלה האמיתית שעומדת מאחורי הראשונה: כמה 84 זה הרבה? זה כבר לא עניין של דעה אלא של התפלגות.
המאגר מכיל 2,723 שחקנים שונים. לכל אחד לקחנו את הדירוג הגבוה ביותר שרשם באיזושהי עונה — כלומר את הגרסה הטובה ביותר שלו — וספרנו:
| טווח | שחקנים | אחוז | מה זה בפועל |
|---|---|---|---|
| 60–64 | 144 | 5.3% | עונה בודדת, לרוב בקבוצה שנאבקת |
| 65–69 | 375 | 13.8% | שחקן רוטציה |
| 70–74 | 573 | 21.0% | הרכב קבוע בקבוצה בינונית |
| 75–79 | 862 | 31.7% | הקבוצה הגדולה ביותר — הליגה עצמה |
| 80–84 | 592 | 21.7% | הרכב בקבוצת צמרת |
| 85–89 | 158 | 5.8% | שחקן שמכריע משחקים |
| 90–94 | 18 | 0.7% | שם שזוכרים עשור אחר כך |
| 95 | 1 | 0.04% | ערן זהבי |
נקודות הציון החשובות:
ההבדל בין 79 ל-84 אינו חמש נקודות. הוא ההבדל בין המחצית העליונה לבין החמישון העליון — כמה מאות שחקנים.
מי שרגיל לדירוגים ממשחקי כדורגל מסחריים מצפה שכל שחקן מוכר יהיה בשנות ה-80 הגבוהות. זה לא במקרה: במשחקים האלה הדירוגים מכסים את הליגות הגדולות בעולם, וכוכב של ליגה בינונית מדורג שם 75.
כאן הסולם מכויל אחרת. הוא מתאר את ליגת העל הישראלית על פני 27 עונות, ולכן 76 — החציון — הוא שחקן ליגת העל הטיפוסי, לא שחקן חלש. כשמדרגים בתוך עולם אחד, המספרים מתפרסים על פניו כולו.
זה גם מה שהופך את הקצה העליון למשמעותי. בליגה שבה 76 הוא ממוצע, 90 אינו "טוב מאוד" — הוא אחד מתוך 143 שחקנים.
מתוך 2,723 שחקנים, 19 בלבד רשמו אי פעם עונה בדירוג 90 ומעלה. זו הרשימה המלאה:
| דירוג | שחקן | עמדה |
|---|---|---|
| 95 | ערן זהבי | חלוץ |
| 93 | אלון מזרחי | חלוץ |
| 93 | אבי נמני | קשר התקפי |
| 93 | צ'רון שרי | קשר התקפי |
| 91 | יוסי אבוקסיס | קשר הגנתי |
| 91 | מאור מליקסון | כנף ימני |
| 91 | יוסי בניון | כנף ימני |
| 91 | דגלאס דה סילבה | בלם |
| 90 | עומר אצילי | כנף ימני |
| 90 | אלירן עטר | כנף שמאלי |
| 90 | סרגיי קלשצ'נקו | חלוץ |
| 90 | אנתוני וואקמה | כנף שמאלי |
| 90 | מיגל ויטור | בלם |
| 90 | קינגס קנגאווה | קשר |
| 90 | גילי ורמוט | קשר ימני |
| 90 | ניר דוידוביץ' | שוער |
| 90 | יניב קטן | קשר התקפי |
| 90 | ננאד פראליה | קשר הגנתי |
| 90 | פיטר מסיללה | מגן שמאלי |
שלושה דברים. ראשית, היא מפוזרת על פני העמדות — שוער, מגן שמאלי, שני בלמים, שלושה קשרים הגנתיים ומרכזיים, ארבעה אגפים, שלושה חלוצים. זו לא רשימה של כובשי שערים.
שנית, שבעה מתוך 19 אינם ישראלים — דגלאס דה סילבה, סרגיי קלשצ'נקו, אנתוני וואקמה, מיגל ויטור, קינגס קנגאווה, ננאד פראליה ופיטר מסיללה. כלומר 37% מהקצה העליון הוא שחקני חוץ, נתח גבוה בהרבה מחלקם בליגה בכלל.
ושלישית, הרשימה פרושה על כל התקופה. אלון מזרחי וצ'רון שרי הם תחילת שנות האלפיים; עומר אצילי הוא העשור האחרון. אין כאן עשור מועדף.
במשחק יש מתג שנקרא "מצב שיא", שבו כל שחקן מופיע בגרסה הטובה ביותר שלו. הדירוג שמוצג שם — peak — אינו תמיד זהה לדירוג העונתי הגבוה ביותר שלו במאגר.
לפי אותו מדד, מספר השחקנים שחוצים 90 עולה מ-19 ל-25, ומספר החוצים 85 עולה מ-177 ל-196. שני שמות בולטים שנכנסים רק בחיתוך הזה הם אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, שניהם עם 94 — שחקנים שרוב הקריירה הגדולה שלהם התרחשה מחוץ לליגת העל, ולכן מופיעים במאגר בעונה אחת בלבד.
לא כדי להכריע את הוויכוח, אלא כדי לתת לו יחידות. ברגע שלכל שחקן-עונה יש מספר על אותו סולם, אפשר להעמיד אגדה מ-2003 מול אגדה מ-2019 ולראות מה קורה כששתיהן באותו הרכב — וזה בדיוק מה שהמשחק עושה.