שלושים שחקנים במאגר העבירו שמונה עונות ומעלה בליגת העל בלי להחליף מועדון אפילו פעם אחת. כשמפלחים אותם לפי מועדון מתקבלת רשימה שלא צפינו — ובראשה לא אחת הגדולות.
"איש מועדון אחד" הוא אחד הביטויים הרגשיים ביותר בכדורגל, ובדרך כלל הוא נאמר על שחקן בודד שהפך לסמל. אבל אם סופרים אותם בשיטתיות על פני 27 עונות, מתגלה שזו לא תופעה של יחידים אלא מאפיין של מועדונים: יש כאלה שמייצרים אותם בסדרה, ויש כאלה שכמעט לא.
| מועדון | כמה | השחקנים (מספר העונות) |
|---|---|---|
| בני סכנין | 6 | חאלד חלאילה (15), מחמוד קנדיל (14), עלאא אבו סאלח (11), בסאם גנאים (10), חמד גנאים (10), מארון גנטוס (10) |
| מכבי חיפה | 5 | יניב קטן (15), ניר דוידוביץ' (14), אלון חרזי (11), ליאור רפאלוב (9), נטע לביא (9) |
| מ.ס. אשדוד | 5 | טום בן זקן (14), בנצי מושל (9), יניב בן ישי (8), יניב עזרן (8), עידן שדה (8) |
| מכבי פתח תקווה | 4 | מוראד מגמאדוב (13), עומר גולן (11), רוביל סרסור (10), סולי צמח (9) |
| הפועל חיפה | 3 | לירן סרדל (13), הישאם כיוואן (9), אושרי רואש (8) |
| בית"ר ירושלים | 2 | דוד אמסלם (10), איציק קורנפיין (8) |
| מכבי תל אביב | 1 | שרן ייני (17) |
| בני יהודה | 1 | איציק עזוז (16) |
| הפועל תל אביב | 1 | שי אבוטבול (13) |
| הפועל באר שבע | 1 | מיגל ויטור (10) |
| הפועל רעננה | 1 | שניר שוקר (8) |
בני סכנין נכחה ב-21 מתוך 27 העונות — נוכחות נכבדת אבל לא מהגדולות בליגה. היא מעולם לא זכתה באליפות. ובכל זאת היא מייצרת יותר אנשי מועדון אחד מכל קבוצה אחרת, כולל מועדונים שנכחו בכל 27 העונות.
שישה שחקנים, ביניהם שני בני משפחת גנאים, עם עשר עונות ומעלה כל אחד. חאלד חלאילה לבדו עומד על 15 עונות במדים אחד.
זו לא תופעה אקראית אלא טביעת אצבע של דגם ניהול. מועדון שאינו קונה כל קיץ סגל חדש, ושהשחקנים שלו אינם היעד הראשון של הצמרת, בונה המשכיות כברירת מחדל. זה גם מסביר את הצד השני של אותו מטבע: סכנין מעולם לא סיימה ראשונה, אבל גם כמעט לא התפרקה.
המשכיות היא לא רק סנטימנט. במקום שבו אין תקציב לקנות סגל חדש כל שנה, היא הנכס עצמו.
מכבי תל אביב מופיעה בטבלה עם שם אחד בלבד — אבל זה השם הארוך ביותר ברשימה כולה. שרן ייני, 17 עונות, כולן במועדון אחד. אין במאגר קריירה ארוכה יותר בלי מעבר.
ההקשר הופך את זה לחריג כפול: מכבי תל אביב היא אחת משתי הקבוצות ששולטות בליגה (שמונה אליפויות ב-27 עונות), כלומר מועדון שמחליף שחקנים בקצב גבוה ומייבא מבחוץ. להחזיק בתוך סביבה כזאת שחקן אחד לאורך 17 עונות זה הישג שונה לגמרי מלהחזיק אותו בסכנין.
במכבי חיפה, לעומת זאת, שני האנשים הארוכים ביותר — יניב קטן (15 עונות) וניר דוידוביץ' (14) — שניהם גם מהשחקנים היחידים שרשמו אי פעם עונה בדירוג 90, לפי ההתפלגות המלאה. המשכיות ואיכות עליונה באותו מועדון, באותן שנים בדיוק שבהן חיפה לקחה שש אליפויות.
| עונות | שחקן | מועדון | שיא דירוג |
|---|---|---|---|
| 17 | שרן ייני | מכבי תל אביב | 86 |
| 16 | איציק עזוז | בני יהודה | 76 |
| 15 | חאלד חלאילה | בני סכנין | 81 |
| 15 | יניב קטן | מכבי חיפה | 90 |
| 14 | מחמוד קנדיל | בני סכנין | 81 |
| 14 | ניר דוידוביץ' | מכבי חיפה | 90 |
| 14 | טום בן זקן | מ.ס. אשדוד | 79 |
| 13 | לירן סרדל | הפועל חיפה | 82 |
| 13 | שי אבוטבול | הפועל תל אביב | 84 |
| 13 | מוראד מגמאדוב | מכבי פתח תקווה | 85 |
שימו לב לעמודה הימנית. איציק עזוז העביר 16 עונות בבני יהודה עם שיא דירוג של 76 — בדיוק החציון של המאגר. זה לא סותר שום דבר; זה בדיוק העניין. ארוכוּת קריירה ואיכות עליונה הן שתי תכונות נפרדות, ורוב אנשי המועדון האחד נמצאים בטווח 76–86, לא מעליו.
הפועל באר שבע מופיעה עם שם אחד, מיגל ויטור, וגם הוא שחקן חוץ שהגיע בשלב מאוחר. ארבע האליפויות של המועדון הן כולן מ-2015/16 ואילך, ולכן פשוט לא הספיק לצמוח בו דור עם עשר עונות במדים. בית"ר ירושלים, שנכחה בכל 27 העונות, מופיעה עם שניים בלבד.
במילים אחרות: אין קשר בין הצלחה לבין המשכיות. יש קשר בין יציבות לבין המשכיות — וזה לא אותו דבר.
אם אלה האנשים שנשארו, יש גם רשימה הפוכה — שחקנים שעברו תשעה מועדונים שונים בקריירה אחת, ואחד מהם החליף קבוצה כמעט בכל עונה. כתבנו עליהם בנפרד.