מאז עונת 1999/00 הוכרעו 27 אליפויות בליגת העל. שש קבוצות בלבד הרימו את הגביע — ולמספר הזה יש מה לספר, בעיקר על מה שקרה בין השושלות.
קל לדבר על ליגת העל כעל ליגה של שתיים או שלוש קבוצות. הנתונים מסכימים עם התחושה, אבל לא בדיוק בצורה שהיא מנוסחת בדרך כלל. ב-27 העונות שבין 1999/00 ל-2025/26 עלו על הפודיום העליון שש קבוצות שונות — לא שתיים, ולא עשר. זה מספר של ליגה שיש בה מרכז כובד יציב, אבל הוא זז.
| מועדון | אליפויות | העונות |
|---|---|---|
| מכבי חיפה | 10 | 2000/01, 2001/02, 2003/04, 2004/05, 2005/06, 2008/09, 2010/11, 2020/21, 2021/22, 2022/23 |
| מכבי תל אביב | 8 | 2002/03, 2012/13, 2013/14, 2014/15, 2018/19, 2019/20, 2023/24, 2024/25 |
| הפועל באר שבע | 4 | 2015/16, 2016/17, 2017/18, 2025/26 |
| הפועל תל אביב | 2 | 1999/00, 2009/10 |
| בית"ר ירושלים | 2 | 2006/07, 2007/08 |
| עירוני קריית שמונה | 1 | 2011/12 |
שמונה־עשרה מתוך 27 האליפויות — שני שלישים בדיוק — הלכו לאחת משתי המכביות. זה הרוב הברור. אבל השליש הנותר אינו רעש: תשע עונות שבהן האלופה הייתה מישהי אחרת, ובשלוש מהן ברצף.
אם פורסים את 27 העונות על ציר זמן, מה שמתקבל אינו שליטה אחת ארוכה אלא שלושה גושים נפרדים, עם תקופות ביניים פרוצות ביניהם.
בתשע העונות שבין 2000/01 ל-2008/09 זכתה מכבי חיפה בשש אליפויות. זו השליטה הצפופה ביותר שהליגה ידעה בטווח הזמן הנמדד כאן, והיא לא הייתה מוחצת: בארבע מהשש היה הפרש של שש עד אחת-עשרה נקודות מהמקום השני, ובעונת 2003/04 האלופה סיימה עם 63 נקודות מתוך 33 משחקים — מקבץ שבעידן של היום היה מציב אותה בקרב על פלייאוף עליון, לא על גביע.
באמצע העשור הזה נפתח חלון של שנתיים שבהן בית"ר ירושלים לקחה את שתי האליפויות (2006/07, 2007/08), ושתיהן הוכרעו בהפרש דו-ספרתי או קרוב לו. מיד אחריהן חיפה חזרה.
שש העונות האלה הן החריגות ביותר בטבלה. הן כוללות את האליפות השנייה של הפועל תל אביב (2009/10), אליפות נוספת לחיפה (2010/11), את האליפות היחידה בתולדות עירוני קריית שמונה (2011/12) — ואז שלוש רצופות למכבי תל אביב.
ארבע אלופות שונות בשש עונות. אין עוד קטע כזה ב-27 השנים.
מ-2015/16 ואילך הליגה מתייצבת סביב שתי קבוצות. הפועל באר שבע לוקחת שלוש רצופות (2015/16–2017/18), מכבי תל אביב עונה, מכבי חיפה שלוש רצופות משלה (2020/21–2022/23), ושוב מכבי תל אביב. העונה האחרונה במאגר, 2025/26, חזרה לבאר שבע — האליפות הרביעית שלה.
עמודת ההפרש מהמקום השני היא המדד המעניין יותר מזהות האלופה, כי היא מודדת עד כמה הליגה באמת הייתה סגורה.
| עונה | אלופה | שנייה | הפרש |
|---|---|---|---|
| 2002/03 | מכבי תל אביב | מכבי חיפה | 0 |
| 2009/10 | הפועל תל אביב | מכבי חיפה | 0 |
| 2015/16 | הפועל באר שבע | מכבי תל אביב | 2 |
| 2024/25 | מכבי תל אביב | הפועל באר שבע | 2 |
| 2025/26 | הפועל באר שבע | בית"ר ירושלים | 3 |
| … | |||
| 2013/14 | מכבי תל אביב | הפועל באר שבע | 16 |
| 2005/06 | מכבי חיפה | הפועל תל אביב | 16 |
| 2018/19 | מכבי תל אביב | מכבי חיפה | 31 |
שתי עונות הסתיימו בהפרש אפס — 2002/03 ו-2009/10 — כלומר האלופה והשנייה סיימו עם אותו מספר נקודות בדיוק, וההכרעה נפלה על קריטריון משנה. בשני המקרים הצד שהפסיד היה מכבי חיפה.
בקצה השני עומדת 2018/19 של מכבי תל אביב: 89 נקודות, 27 ניצחונות, הפסד אחד לאורך כל העונה, ו-31 נקודות הפרש מהמקום השני. זו לא רק האליפות הרחבה ביותר בטבלה — היא רחבה פי שניים כמעט מהשנייה ברשימה.
נתון שאינו קשור לאליפויות בכלל, אבל מסביר הרבה מהן: מתוך 31 המועדונים שהופיעו בליגת העל ב-27 העונות האלה, שלושה בלבד נכחו בכל אחת ואחת מהן — מכבי חיפה, מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. מ.ס. אשדוד החמיצה עונה אחת (26), הפועל תל אביב שתיים (25), מכבי נתניה שלוש (24).
כל 27 האליפויות התחלקו בין המועדונים שנכחו לפחות ב-17 עונות. אף מועדון עם נוכחות נמוכה מזה לא זכה. שליטה בליגה הזאת מתחילה, לפני הכול, בכך שלא יורדים ממנה.
שתי קבוצות בולטות בהיעדרן מטבלת האליפויות. מ.ס. אשדוד, נוכחת ב-26 מתוך 27 העונות — הנוכחות הרביעית בגודלה בליגה — מעולם לא סיימה ראשונה. בני סכנין, עם 21 עונות, גם היא לא. שתיהן קבוצות עם המשכיות ארוכה ובלי גביע ליגה, וזה בדיוק מה שהופך את 2011/12 של קריית שמונה לחריגה כל כך: היא נכחה ב-17 עונות בלבד, ובאחת מהן ניצחה.
הטבלה הזאת היא נקודת הפתיחה לוויכוח, לא סופו. "מי הייתה הקבוצה הטובה ביותר" ו"מי זכתה הכי הרבה" הן שתי שאלות שונות, ורק אחת מהן נמדדת בגביעים. השנייה נבדקת בדרך אחרת: לוקחים את הסגלים עצמם, מכל הדורות, ורואים מי שורד עונה מלאה.