שמונה שחקנים לבשו מדים של תשעה מועדונים שונים בליגת העל. אחד מהם הספיק את כולם בתשע עונות בלבד; אחר לבש שלושה מדים שונים באותה עונה.
במאמר הקודם ספרנו את מי שלא זז — 30 שחקנים עם שמונה עונות ומעלה במועדון יחיד. הפעם הכיוון ההפוך, ומסתבר שהוא הרבה יותר נדיר: מתוך 2,723 שחקנים במאגר, רק 17 הגיעו לשמונה מועדונים או יותר, ורק שמונה הגיעו לתשעה. אף אחד לא עבר עשרה.
| שחקן | מועדונים | עונות | שיא דירוג |
|---|---|---|---|
| כפיר אדרי | 9 | 15 | 83 |
| מיכאל זנדברג | 9 | 15 | 88 |
| דדי בן דיין | 9 | 15 | 87 |
| שלומי אזולאי הקשר | 9 | 13 | 81 |
| ברק בדש | 9 | 13 | 81 |
| ישראל זגורי | 9 | 12 | 81 |
| דור ג'אן | 9 | 10 | 78 |
| דודו ביטון | 9 | 9 | 82 |
העמודה שקובעת את הסיפור היא הפער בין מועדונים לעונות. אצל כפיר אדרי, זנדברג ובן דיין מדובר ב-15 עונות — כלומר בממוצע כמעט שנתיים בכל מקום, מה שנשמע סביר לגמרי. אצל דודו ביטון מדובר בתשעה מועדונים בתשע עונות.
אדרי הוא המקרה הנקי ביותר של "נדידה ואז עוגן". תשע השנים הראשונות שלו בליגה נראות כך:
ואז, מ-2008/09 ועד 2013/14, שש עונות רצופות בבני יהודה. אותו שחקן בדיוק, שתי קריירות שונות לחלוטין. מי שמכיר אותו מהחצי השני לא יזהה את החצי הראשון.
זנדברג, עם שיא דירוג 88 — הגבוה ברשימה — עשה מסלול שונה לגמרי. שלוש עונות בהפועל פתח תקווה, ארבע במכבי חיפה, שלוש בבית"ר ירושלים: עשר עונות בשלושה מועדונים בלבד, בצמרת. שש המעברים הנוספים דחוסים כולם לחמש העונות האחרונות, והן יורדות בהדרגה — בני יהודה, הפועל תל אביב, מכבי פתח תקווה, הפועל חיפה, הפועל רמת גן, עירוני ניר רמת השרון.
זו לא נדידה מטבע; זו קריירה שמתארכת במחיר של ירידה ברמת המועדון. הרוב המכריע ברשימה נראים כך.
בעונת 2002/03 מופיע דדי בן דיין במאגר בשלושה סגלים: מכבי תל אביב, הפועל כפר סבא והפועל פתח תקווה. זה לא נפוץ, והוא לא היחיד — ישראל זגורי מופיע פעמיים בשתי עונות נפרדות בשני סגלים באותה שנה — אבל שלושה מועדונים בעונה אחת הוא המספר הגבוה ביותר שמצאנו.
גם הקריירה שלו לא הייתה קריירה של שוליים: שיא דירוג 87, עם שלוש עונות במכבי תל אביב בפתיחה ושלוש בהפועל תל אביב באמצע.
התמונה המצטברת מעניינת: הנדידה בליגה הזאת מוגבלת. השיא הוא תשעה מועדונים, ורק 17 שחקנים בכלל חצו שמונה. בליגה של 31 מועדונים על פני 27 עונות זה נמוך.
ההסבר הסביר הוא גודל. ליגת העל קטנה מספיק שרוב השחקנים מסיימים קריירה אחרי שלושה-ארבעה מועדונים, והמעברים התכופים שמורים למי שמאריך קריירה מעבר לגיל הרגיל — בדרך כלל בירידה הדרגתית ברמת המועדון, כמו אצל זנדברג.
וזה מחזיר אותנו לצד השני של אותה מטבע: בליגה שבה נדידה קיצונית נדירה, גם המשכיות ארוכה נדירה. רוב הקריירות פשוט נמצאות באמצע.